Printer Friendly
ערב שבת
יום שישי אחר הצהריים הוא זמן מיוחד כאן, בירושלים. תנועת כלי הרכב דלה, ואנשים ממהרים לחנויות לקנות את צורכי השבת האחרונים, אבל שוררת בעיר אווירה כללית של ציפייה רגועה.
ערב שבת ממלא תפקיד חשוב באווירת השבת עצמה. אני זוכר שבארצות הברית, אנחנו, שומרי השבת, נהרנו לבית הכנסת לתפילת ערב שבת עדיין מתוחים ומרוטי עצבים מהפקקים בדרך הביתה ממקום העבודה, ולעתים קרובות הגענו הביתה רק דקות ספורות לפני כניסת השבת. נדרשו לנו שעות ארוכות כדי להכניס את הגוף, הרוח והנשמה לאווירת השבת.
הגאון הרב יעקב קמינצקי זכר צדיק לברכה, אמר לי פעם בכישרונו הייחודי לומר כל דבר במילים ספורות: "הצלחנו להציל את השבת באמריקה, אבל לא את ערב השבת". אחד היתרונות הגדולים, ויש רבים, שמצאתי לעצמי במגורים בירושלים הוא ערב השבת. אני עסוק בענייני השבת מיום שישי בבוקר ועד כניסת השבת. כשהשבת הקדושה נכנסת לחיי, אני כבר רגוע וכמעט שליו ומסוגל לקבל אותה ולספוג אותך לתוך הווייתי.
אני נדהם מהשקט שמקדים את כניסתה אפילו בשכונה כמו שלי, שיש בה עורקי תחבורה ראשיים שממשיכים לפעול גם בשבת עצמה ושכנים טובים שהם לא בהכרח שומרי שבת כהלכתה. כאן השבת מיוחדת מאד, אבל גם ערב השבת מיוחד לא פחות.
בתלמוד מסופר שהרבה חכמים וגדולים שחיו בתקופה זו עסקו במו ידיהם בהכנות לקראת השבת. מלאכות שונות, החל מעריכת השולחן והכנת הדגים המלוחים ועד טאטוא הרצפה, כולן נחשבו לפעולות חשובות ומכובדות בהכנת הבית והאדם לקראת כניסת השבת.
אף שאינני גדול או חכם במיוחד, בביתנו אני אחראי לעריכת השולחן בשבת ולפיקוח על ארוחת השבת שמתבשלת בתנור שלנו. הפעולה הזאת נעשית בחשאי, מאחר שזה התחום של אשתי, וחלוקת עבודה ברורה היא מהלך נבון אם רוצים יחסים טובים בנישואים. ובכל זאת, היא מאפשרת לי לומר לאורחים בשולחן השבת שלנו שהאוכל הוכן תחת השגחה רבנית קפדנית.
המסורת היהודית דורשת מהבעל גם להכין את הנרות שאשתו מדליקה עם כניסת השבת. אני רואה בזה מעשה של חיבה כלפי אשתי וכלפי השבת עצמה. יש מנהג שהבעל אפילו מדליק את הנרות כדי לוודא שהפתילות טובות ואז מכבה אותן עד שהאישה מדליקה אותן שוב בכניסת שבת. הדברים הקטנים בחיים ובבית הם אלה שבונים מערכות יחסים טובות. היהדות לא מתייחסת לשום דבר כדבר קטן, ובוודאי לא כשהוא חלק מההכנות שאדם מכין את עצמו ואת ביתו לקראת השבת.
התלמוד משתמש ביחס שבין ערב שבת לשבת כמטפורה לחיים עצמם. נאמר "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". זה נכון לא רק במובן המילולי הפשוט. זאת גם הגישה של היהדות כלפי החיים בכלל.
כל הצלחה (המתמשלת בביטוי "שבת") בכל תחום שהוא, בחינוך, במסחר או בחיים האישיים, מותנית תמיד בטרחה שאדם טורח כדי להשיגה ("ערב שבת"). במסכת אבות אמרו רבותינו: "לפום צערא אגרא", לפי המאמץ והצער נקבע גם השכר. היהדות איננה מאמינה בארוחות חינם. ערב השבת הוא זה שמביא את השבת אלינו בכל הדרה, פשטותה ושלוותה.
העובדה שכבר ביום שישי אחר הצהריים העסקים נסגרים ובבתים נעשות הכנות, תורמת רבות לאווירה של ערב שבת. למרות כל הניסיונות ליצור חיים יהודיים בלי שבת מסורתית, היום ברור בעליל שהשבת נשארה אבן הפינה של החיים היהודיים ושל הרציפות היהודית. האמירה המפורסמת "יותר מששמרו היהודים על השבת שמרה השבת עליהם" נכונה היום יותר מתמיד ואומרת על החברה שלנו לא מעט. כשכל האידיאולוגיות שהיו אמורות לגאול אותנו מצרותינו, נכשלו חרוצות וברורות, נשארה השבת מגדלור של תקווה לעם ישראל וסמל לברית הנצחית שלנו עם הבורא. זה מה שהופך גם את ערב השבת למרכיב חיוני כל כך בחברה שלנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
ערב שבת ממלא תפקיד חשוב באווירת השבת עצמה. אני זוכר שבארצות הברית, אנחנו, שומרי השבת, נהרנו לבית הכנסת לתפילת ערב שבת עדיין מתוחים ומרוטי עצבים מהפקקים בדרך הביתה ממקום העבודה, ולעתים קרובות הגענו הביתה רק דקות ספורות לפני כניסת השבת. נדרשו לנו שעות ארוכות כדי להכניס את הגוף, הרוח והנשמה לאווירת השבת.
הגאון הרב יעקב קמינצקי זכר צדיק לברכה, אמר לי פעם בכישרונו הייחודי לומר כל דבר במילים ספורות: "הצלחנו להציל את השבת באמריקה, אבל לא את ערב השבת". אחד היתרונות הגדולים, ויש רבים, שמצאתי לעצמי במגורים בירושלים הוא ערב השבת. אני עסוק בענייני השבת מיום שישי בבוקר ועד כניסת השבת. כשהשבת הקדושה נכנסת לחיי, אני כבר רגוע וכמעט שליו ומסוגל לקבל אותה ולספוג אותך לתוך הווייתי.
אני נדהם מהשקט שמקדים את כניסתה אפילו בשכונה כמו שלי, שיש בה עורקי תחבורה ראשיים שממשיכים לפעול גם בשבת עצמה ושכנים טובים שהם לא בהכרח שומרי שבת כהלכתה. כאן השבת מיוחדת מאד, אבל גם ערב השבת מיוחד לא פחות.
בתלמוד מסופר שהרבה חכמים וגדולים שחיו בתקופה זו עסקו במו ידיהם בהכנות לקראת השבת. מלאכות שונות, החל מעריכת השולחן והכנת הדגים המלוחים ועד טאטוא הרצפה, כולן נחשבו לפעולות חשובות ומכובדות בהכנת הבית והאדם לקראת כניסת השבת.
אף שאינני גדול או חכם במיוחד, בביתנו אני אחראי לעריכת השולחן בשבת ולפיקוח על ארוחת השבת שמתבשלת בתנור שלנו. הפעולה הזאת נעשית בחשאי, מאחר שזה התחום של אשתי, וחלוקת עבודה ברורה היא מהלך נבון אם רוצים יחסים טובים בנישואים. ובכל זאת, היא מאפשרת לי לומר לאורחים בשולחן השבת שלנו שהאוכל הוכן תחת השגחה רבנית קפדנית.
המסורת היהודית דורשת מהבעל גם להכין את הנרות שאשתו מדליקה עם כניסת השבת. אני רואה בזה מעשה של חיבה כלפי אשתי וכלפי השבת עצמה. יש מנהג שהבעל אפילו מדליק את הנרות כדי לוודא שהפתילות טובות ואז מכבה אותן עד שהאישה מדליקה אותן שוב בכניסת שבת. הדברים הקטנים בחיים ובבית הם אלה שבונים מערכות יחסים טובות. היהדות לא מתייחסת לשום דבר כדבר קטן, ובוודאי לא כשהוא חלק מההכנות שאדם מכין את עצמו ואת ביתו לקראת השבת.
התלמוד משתמש ביחס שבין ערב שבת לשבת כמטפורה לחיים עצמם. נאמר "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". זה נכון לא רק במובן המילולי הפשוט. זאת גם הגישה של היהדות כלפי החיים בכלל.
כל הצלחה (המתמשלת בביטוי "שבת") בכל תחום שהוא, בחינוך, במסחר או בחיים האישיים, מותנית תמיד בטרחה שאדם טורח כדי להשיגה ("ערב שבת"). במסכת אבות אמרו רבותינו: "לפום צערא אגרא", לפי המאמץ והצער נקבע גם השכר. היהדות איננה מאמינה בארוחות חינם. ערב השבת הוא זה שמביא את השבת אלינו בכל הדרה, פשטותה ושלוותה.
העובדה שכבר ביום שישי אחר הצהריים העסקים נסגרים ובבתים נעשות הכנות, תורמת רבות לאווירה של ערב שבת. למרות כל הניסיונות ליצור חיים יהודיים בלי שבת מסורתית, היום ברור בעליל שהשבת נשארה אבן הפינה של החיים היהודיים ושל הרציפות היהודית. האמירה המפורסמת "יותר מששמרו היהודים על השבת שמרה השבת עליהם" נכונה היום יותר מתמיד ואומרת על החברה שלנו לא מעט. כשכל האידיאולוגיות שהיו אמורות לגאול אותנו מצרותינו, נכשלו חרוצות וברורות, נשארה השבת מגדלור של תקווה לעם ישראל וסמל לברית הנצחית שלנו עם הבורא. זה מה שהופך גם את ערב השבת למרכיב חיוני כל כך בחברה שלנו.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
