Printer Friendly
השבת כערך
רבים רואים ביהדות מערכת של חוקים וכללים ותו לא, אך אני סבור שזאת תפיסה שגויה ואפילו מסוכנת. היהדות היא במהותה מערכת ערכים, וערכי היסוד האלה מקבלים ביטוי מוחשי ומעשי בקיום המצוות ובשמירת המסורת היהודית. למעשה, אפשר לראות את כל מערך הפסיקה ההלכתית כניסיון מתמיד ליישב או להכריע בין ערכים סותרים - שכל אחד מהם נכון בתיאוריה ובחלל חברתי - במציאות המעשית של חיי היומיום. התורה חיה בחיי היומיום באמצעות הפרטים וההלכות, אך מערכת הערכים של התורה ושל היהדות היא התשתית לכל פרטי ההלכה.
ההבחנה הזאת נכונה וחשובה ביותר כשמדובר בשבת קודש. השבת נראית מבחוץ כאוסף של הלכות ואיסורים, דברים שצריך לעשות ודברים שאסור לעשות, שיוצרים מבוך מבלבל של התנהגות מגבילה ומסובכת. עם זה, ליהודי ששומר שבת באמת, השבת היא חוויה של שלווה, של מנוחה, של קדושה מוחשית, שאין דומה לה בחייו, מפני שהיהודי המתוחכם, המשכיל ושומר המצוות רואה בשבת ערך שמושל בהתנהגות האדם באותו יום קדוש. לא ההלכה קובעת את הערך ואת והחשיבות של השבת בשביל היהודי, אלא הערך והחשיבות של השבת הם אלה שיוצרים את כל ההלכות והאיסורים שמעצבים את יום השבת ומעניקים לו מראה מסוים וקובעים לו דפוס התנהגות מוגדר. בדרך זו ההשפעה של השבת נמשכת גם על שאר ימות השבוע.
שבת היא הצהרה יהודית שאומרת שאנחנו חיים בעולם שנברא ומתקיים על ידי הרצון האלקי. זהו הערך הדתי העליון שהשבת מייצגת. ככל שאנחנו לומדים יותר על החוקים הפיזיקליים שמושלים ביקום שלנו, מתחזקת האמונה שלנו כיהודים בעולם שנברא ובנוכחותו של בורא בעולם. ידועה האמרה של איינשטיין - "אלקים לא משחק בקוביות" לגבי חיפוש אחר תיאוריות יסוד כלליות שיסבירו את ההתנהגות של העולם הפיזיקלי. מול הטוענים שהיקום הוא תוצר של התפתחות אקראית, של הטלת קוביות, אם תרצו, שמירת השבת במשך אלפי שנה נותנת תוקף חדש לחשיבות של הערך הזה בחיינו.
כדי לחזק את התפיסה של בריאה ובורא, קיבלנו חוקים ודפוסי התנהגות שמקדשים את השבת ומבדילים אותה משאר ימי החול במעשה ובאווירה. השבת היא עדות לבריאה ולנצח - שני עמודי יסוד באמונה היהודית. אין זה מקרה ששמירת השבת היא הקו המפריד בפסיקה ההלכתית בין רציפות יהודית להתבוללות ואובדן, בסופו של דבר. על אף ששמירת שבת כשלעצמה אינה מבטיחה המשכיות יהודית בכל מצב, ברור שאי שמירתה פותחת דלת רחבה לצניחה חופשית להתבוללות, לנישואי תערובת ולשנאה עצמית, שלדאבון הלב רווחת היום בעולם היהודי.
מילותיו של 'אחד העם' כי "יותר מששמרו היהודים על השבת, שמרה השבת עליהם" נשמעות היום נכונות יותר מתמיד.
עוד ערך יסוד של השבת הוא התזכורת לייחוד שלנו כעם שיש לו ייעוד ושליחות. על אף שהיהדות לימדה את העולם להקדיש יום בשבוע למנוחה, השמירה שלנו על יום המנוחה הזה נשארה ייחודית ליהודים ולהם בלבד. זאת המטרה של כל ההלכות והטקסים.
הלל אמר "אם אין אני לי - מי לי". זה אחד ההיבטים החשובים של השבת - השבת היא חלק מאתנו, מעברנו, מהמסורת ומהתקוות שלנו. היא מעירה בתוכנו את תחושת הייחוד והערך העצמי. חלקנו את רעיון יום המנוחה עם כל האנושות בגלל ה"וכשאני לעצמי, מה אני?" אך השבת נשארה רק שלנו מפני שהיא דוגמה לערך העליון של שילוב המעשיות עם האוניברסליות שמאפיין כל כך את התורה והיהדות. כדי לשמור על הערך הזה, יש צורך בהלכות, בטקסים ובדפוסי התנהגות שיעניקו חיים לערכים שהם אמנם נשגבים אך תיאורטיים בלבד בלי הפן המעשי. במובן זה השבת נשמרת כערך יסוד ביהדות באמצעות קיום המצוות והחשיבות שאנחנו מייחסים ליום קדוש זה.
שבת שלום,
ההבחנה הזאת נכונה וחשובה ביותר כשמדובר בשבת קודש. השבת נראית מבחוץ כאוסף של הלכות ואיסורים, דברים שצריך לעשות ודברים שאסור לעשות, שיוצרים מבוך מבלבל של התנהגות מגבילה ומסובכת. עם זה, ליהודי ששומר שבת באמת, השבת היא חוויה של שלווה, של מנוחה, של קדושה מוחשית, שאין דומה לה בחייו, מפני שהיהודי המתוחכם, המשכיל ושומר המצוות רואה בשבת ערך שמושל בהתנהגות האדם באותו יום קדוש. לא ההלכה קובעת את הערך ואת והחשיבות של השבת בשביל היהודי, אלא הערך והחשיבות של השבת הם אלה שיוצרים את כל ההלכות והאיסורים שמעצבים את יום השבת ומעניקים לו מראה מסוים וקובעים לו דפוס התנהגות מוגדר. בדרך זו ההשפעה של השבת נמשכת גם על שאר ימות השבוע.
שבת היא הצהרה יהודית שאומרת שאנחנו חיים בעולם שנברא ומתקיים על ידי הרצון האלקי. זהו הערך הדתי העליון שהשבת מייצגת. ככל שאנחנו לומדים יותר על החוקים הפיזיקליים שמושלים ביקום שלנו, מתחזקת האמונה שלנו כיהודים בעולם שנברא ובנוכחותו של בורא בעולם. ידועה האמרה של איינשטיין - "אלקים לא משחק בקוביות" לגבי חיפוש אחר תיאוריות יסוד כלליות שיסבירו את ההתנהגות של העולם הפיזיקלי. מול הטוענים שהיקום הוא תוצר של התפתחות אקראית, של הטלת קוביות, אם תרצו, שמירת השבת במשך אלפי שנה נותנת תוקף חדש לחשיבות של הערך הזה בחיינו.
כדי לחזק את התפיסה של בריאה ובורא, קיבלנו חוקים ודפוסי התנהגות שמקדשים את השבת ומבדילים אותה משאר ימי החול במעשה ובאווירה. השבת היא עדות לבריאה ולנצח - שני עמודי יסוד באמונה היהודית. אין זה מקרה ששמירת השבת היא הקו המפריד בפסיקה ההלכתית בין רציפות יהודית להתבוללות ואובדן, בסופו של דבר. על אף ששמירת שבת כשלעצמה אינה מבטיחה המשכיות יהודית בכל מצב, ברור שאי שמירתה פותחת דלת רחבה לצניחה חופשית להתבוללות, לנישואי תערובת ולשנאה עצמית, שלדאבון הלב רווחת היום בעולם היהודי.
מילותיו של 'אחד העם' כי "יותר מששמרו היהודים על השבת, שמרה השבת עליהם" נשמעות היום נכונות יותר מתמיד.
עוד ערך יסוד של השבת הוא התזכורת לייחוד שלנו כעם שיש לו ייעוד ושליחות. על אף שהיהדות לימדה את העולם להקדיש יום בשבוע למנוחה, השמירה שלנו על יום המנוחה הזה נשארה ייחודית ליהודים ולהם בלבד. זאת המטרה של כל ההלכות והטקסים.
הלל אמר "אם אין אני לי - מי לי". זה אחד ההיבטים החשובים של השבת - השבת היא חלק מאתנו, מעברנו, מהמסורת ומהתקוות שלנו. היא מעירה בתוכנו את תחושת הייחוד והערך העצמי. חלקנו את רעיון יום המנוחה עם כל האנושות בגלל ה"וכשאני לעצמי, מה אני?" אך השבת נשארה רק שלנו מפני שהיא דוגמה לערך העליון של שילוב המעשיות עם האוניברסליות שמאפיין כל כך את התורה והיהדות. כדי לשמור על הערך הזה, יש צורך בהלכות, בטקסים ובדפוסי התנהגות שיעניקו חיים לערכים שהם אמנם נשגבים אך תיאורטיים בלבד בלי הפן המעשי. במובן זה השבת נשמרת כערך יסוד ביהדות באמצעות קיום המצוות והחשיבות שאנחנו מייחסים ליום קדוש זה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
