Printer Friendly
מחשבות בעקבות חנוכה
בשנה זו קניתי כוסיות מלאות בשמן זית מוצק לשם קיום מצוות הדלקת נרות חנוכה. הרי מה נעים יותר, יפה יותר, נוח ונקי יותר מפיתרון כזה?
אלא שלפעמים אפילו התוכניות הטובות ביותר (גם של רבנים), משתבשות. הדברים המרגיזים האלה פשוט לא תפקדו כמו שצריך. אחרי שהדלקנו את הלהבה הראשונית, האש גוועה חיש מהר. אחרי ששיחקתי הרבה עם הפתילות, הצלחתי ברוב המקרים להשיב את הלהבה, על אף שלא תמיד עלו מאמציי יפה. המצווה המשמחת של הדלקת נרות חנוכה הפכה לחוויה בלתי נעימה ועתירת מתח ותסכול בגלל אותן כוסיות שמן זית שהיו אמורות להיות נקיות ומושלמות.
לא התנחמתי בעובדה שכמעט כל אדם שרכש את כוסיות שמן הזית המוצק של החברה המסוימת הזאת לנרות חנוכה גם הוא סבל מקשיים ותסכולים. הכוסיות האלה הרי לא נמכרו במחיר מציאה! נדמה היה שחג החנוכה נהרס במידה רבה בגלל כוסיות שמן הזית האלה. יכולתי להשתמש בנרות, כמובן, אבל רציתי להימנע מהניקוי הבלתי נמנע של טפטופי השעווה. (אני משוכנע כעת, לאחר צבירת ניסיון אישי רב-שנים שאין דבר כזה נרות חנוכה שאינם מטפטפים.) מכל מקום, אני תמיד מעדיף להדליק נרות חנוכה בשמן זית. משום כך התעקשתי להוסיף ולהשתמש בכוסיות שמן הזית בכל ימי החנוכה למרות התסכול.
אבל הייתה קרן אור גם בכל התסכול הזה - הטור המבריק הזה הואר מתוך נבכי מוחי החשוכים. בעזרת מחקר מדעי קפדני ומדוקדק אף גיליתי שהפגם בכוסיות השמן לא היה בשמן אלא בפתילות. הן פשוט לא ספגו את השמן כראוי. לא משנה כמה השמן מושלם, פתילות גרועות מסכלות את הדלקת הנרות הקדושים שוב ושוב.
דומני שזה נכון גם כשמדובר בחברה היהודית היום. יש לנו אספקה בלתי נדלית כמעט של שמן מעולה - ידע תורני, חכמים, כישרונות וכמויות, אך משום-מה רובו כמעט שלא זוכה לראות אור יום. אין מספיק פתילות יעילות - מורים, רבנים, גיבורים ומנהיגים - שמוכנים ומסוגלים לספוג את השמן הזה ולהפוך אותו לאור שיאיר לנו וידריך אותנו.
אולי אי אפשר ללמד מנהיגות, אבל בוודאי אפשר לטפח ולעודד אותה. חייב להיות תמריץ לא רק למילוי כוסית השמן הפרטית, להשגת ידע תורני לעצמך, אלא גם לתפקיד החשוב לא פחות של הפתילה, של מי שמפיץ את אור התורה לעם שרובו מגלה בּוֹרוּת בכל הנוגע למורשתו, לעברו המפואר ולייעודו התובעני. לשם כך תלמידי חכמים צעירים ומנהיגים בפוטנציה צריכים לגלות נכונות להקריב, לכאורה, מעט מזמנם ומהנוחות הרוחנית שלהם על מנת לשרת את הקב"ה ואת עם ישראל. דאגה לרווחה הרוחנית של יהודים אחרים היא ערך עליון שיש לחזק בכל רובד של המערכת החינוכית שלנו. "וכשאני לעצמי מה אני?" הלל חשב לא רק על השמן אלא גם על הפתילות.
רבותינו מציינים שנס פך השמן במקדש היה בעצם שחזור של הנס שעשה אלישע עם אלמנת הנביא עובדיה. אלישע אמר לה לאסוף כלים, בלתי מוגבלים במספרם, ולהתחיל לצקת את השמן מכלי קטן של שמן שהיה לה בביתה. הוא אמר לה לא להתקמץ או להיזהר בעניין מספר הכלים שהיא אוספת. היא עשתה כדבריו, לפחות לפי הבנתה ולשביעות רצונה, ושאלה משכניה ומחבריה כלים רבים מאוד, ובדרך נס הצליח כלי השמן הקטן למלא את כל הכלים שהיא הכינה. היא צפתה בהתרגשות בשמן שעתיד להציל אותה ואת משפחתה מרעב ומשעבוד בעודה יוצקת אותו אל הכלים. רק כשהיא ביקשה עוד כלי כדי למלא אותו בשמן ובנה אמר לה שאין עוד כלים, זרימת השמן נעצרה.
אין לעם היהודי מחסור בשמן נסי. המחסור הוא רק בכלים, בפתילות שסופגות את השמן ומביאות אור וזוהר לזולתם. גם זאת משימה מתסכלת - לשכנע אנשים לנהוג באלטרואיזם, בזולתנות החיונית כל כך לכך שגם לאנשים אחרים יהיה בחייהם מעט שמן ואור רוחני. עם זה, נראה לי שזה אחד הלקחים שהחשמונאים ביקשו ללמד אותנו. מי ייתן ונרות חנוכה שמהם נפרדו לא מזמן יוסיפו להאיר את דרכנו בטוב ובבריאות.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
אלא שלפעמים אפילו התוכניות הטובות ביותר (גם של רבנים), משתבשות. הדברים המרגיזים האלה פשוט לא תפקדו כמו שצריך. אחרי שהדלקנו את הלהבה הראשונית, האש גוועה חיש מהר. אחרי ששיחקתי הרבה עם הפתילות, הצלחתי ברוב המקרים להשיב את הלהבה, על אף שלא תמיד עלו מאמציי יפה. המצווה המשמחת של הדלקת נרות חנוכה הפכה לחוויה בלתי נעימה ועתירת מתח ותסכול בגלל אותן כוסיות שמן זית שהיו אמורות להיות נקיות ומושלמות.
לא התנחמתי בעובדה שכמעט כל אדם שרכש את כוסיות שמן הזית המוצק של החברה המסוימת הזאת לנרות חנוכה גם הוא סבל מקשיים ותסכולים. הכוסיות האלה הרי לא נמכרו במחיר מציאה! נדמה היה שחג החנוכה נהרס במידה רבה בגלל כוסיות שמן הזית האלה. יכולתי להשתמש בנרות, כמובן, אבל רציתי להימנע מהניקוי הבלתי נמנע של טפטופי השעווה. (אני משוכנע כעת, לאחר צבירת ניסיון אישי רב-שנים שאין דבר כזה נרות חנוכה שאינם מטפטפים.) מכל מקום, אני תמיד מעדיף להדליק נרות חנוכה בשמן זית. משום כך התעקשתי להוסיף ולהשתמש בכוסיות שמן הזית בכל ימי החנוכה למרות התסכול.
אבל הייתה קרן אור גם בכל התסכול הזה - הטור המבריק הזה הואר מתוך נבכי מוחי החשוכים. בעזרת מחקר מדעי קפדני ומדוקדק אף גיליתי שהפגם בכוסיות השמן לא היה בשמן אלא בפתילות. הן פשוט לא ספגו את השמן כראוי. לא משנה כמה השמן מושלם, פתילות גרועות מסכלות את הדלקת הנרות הקדושים שוב ושוב.
דומני שזה נכון גם כשמדובר בחברה היהודית היום. יש לנו אספקה בלתי נדלית כמעט של שמן מעולה - ידע תורני, חכמים, כישרונות וכמויות, אך משום-מה רובו כמעט שלא זוכה לראות אור יום. אין מספיק פתילות יעילות - מורים, רבנים, גיבורים ומנהיגים - שמוכנים ומסוגלים לספוג את השמן הזה ולהפוך אותו לאור שיאיר לנו וידריך אותנו.
אולי אי אפשר ללמד מנהיגות, אבל בוודאי אפשר לטפח ולעודד אותה. חייב להיות תמריץ לא רק למילוי כוסית השמן הפרטית, להשגת ידע תורני לעצמך, אלא גם לתפקיד החשוב לא פחות של הפתילה, של מי שמפיץ את אור התורה לעם שרובו מגלה בּוֹרוּת בכל הנוגע למורשתו, לעברו המפואר ולייעודו התובעני. לשם כך תלמידי חכמים צעירים ומנהיגים בפוטנציה צריכים לגלות נכונות להקריב, לכאורה, מעט מזמנם ומהנוחות הרוחנית שלהם על מנת לשרת את הקב"ה ואת עם ישראל. דאגה לרווחה הרוחנית של יהודים אחרים היא ערך עליון שיש לחזק בכל רובד של המערכת החינוכית שלנו. "וכשאני לעצמי מה אני?" הלל חשב לא רק על השמן אלא גם על הפתילות.
רבותינו מציינים שנס פך השמן במקדש היה בעצם שחזור של הנס שעשה אלישע עם אלמנת הנביא עובדיה. אלישע אמר לה לאסוף כלים, בלתי מוגבלים במספרם, ולהתחיל לצקת את השמן מכלי קטן של שמן שהיה לה בביתה. הוא אמר לה לא להתקמץ או להיזהר בעניין מספר הכלים שהיא אוספת. היא עשתה כדבריו, לפחות לפי הבנתה ולשביעות רצונה, ושאלה משכניה ומחבריה כלים רבים מאוד, ובדרך נס הצליח כלי השמן הקטן למלא את כל הכלים שהיא הכינה. היא צפתה בהתרגשות בשמן שעתיד להציל אותה ואת משפחתה מרעב ומשעבוד בעודה יוצקת אותו אל הכלים. רק כשהיא ביקשה עוד כלי כדי למלא אותו בשמן ובנה אמר לה שאין עוד כלים, זרימת השמן נעצרה.
אין לעם היהודי מחסור בשמן נסי. המחסור הוא רק בכלים, בפתילות שסופגות את השמן ומביאות אור וזוהר לזולתם. גם זאת משימה מתסכלת - לשכנע אנשים לנהוג באלטרואיזם, בזולתנות החיונית כל כך לכך שגם לאנשים אחרים יהיה בחייהם מעט שמן ואור רוחני. עם זה, נראה לי שזה אחד הלקחים שהחשמונאים ביקשו ללמד אותנו. מי ייתן ונרות חנוכה שמהם נפרדו לא מזמן יוסיפו להאיר את דרכנו בטוב ובבריאות.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
