Printer Friendly
ארץ-ישראל כערך
אין זה טור פוליטי. לפי ההוראות של העורך שלי, זהו טור על יהדות, אמונה ומצוות, היסטוריה והשקפת עולם. לפיכך אני כותב על ארץ-ישראל כערך דתי ביהדות ולא כמדינת אומה או כישות פוליטית.
היהדות, על פניה, אולי נראית כמו אוסף של חוקים, מצוות והגבלות. אך בבחינה מדוקדקת ומחוכמת יותר ניווכח שהיהדות היא בעצם סדרה של ערכי וחוקי חיים שמהם נגזר היישום של כל הציוויים והמצוות הללו. התהליך ההלכתי הוא בעצם ניסיון לפשר בין שני ערכים סותרים לכאורה או להכריע איזה ערך מנצח במצב שבו יש התנגשות, לכאורה, בין שני ערכים ביהדות.
למשל, חיי אדם הם ערך עליון שמנצח את הערך הגדול של שבת ושל מצוות אחרות. השבת, לעומת זאת, היא ערך שמקבל עדיפות על פני ערך העבודה היצרנית ועבודה נחוצה אחרת.
בסולם של הערכים היהודיים, ארץ-ישראל מדורגת במקום גבוה מאוד כערך מוחלט. היא ערך דתי ואמוני ולא רק תוצר של להט לאומי או רגש פטריוטי. לכן ארץ-ישראל מופיעה בכל יום בתפילות של היהודים בכל העולם כמו גם התורה, החזרה בתשובה והשבח לבורא. ארץ-ישראל משתנה והופכת ממקום ואתר על פני כדור הארץ לאתגר רוחני ולעניין אמוני עליון. אדם איננו יכול להעריך את היהודים ואת היהדות בלי להבין את העובדה הזאת ואת חשיבותה בהגות ובהיסטוריה היהודית.
הציונות נבנתה על הרעיון הדתי וערך היסוד הזה באמונה היהודית, על אף שבצורתה החילונית היא סילקה מארץ-ישראל את ערכה הדתי והפכה אותה למפעל לאומי. הציונות עודדה עבודת כפיים וחקלאות כביטוי להישגיות ולשיפור אישי ועודדה את התפיסה ש"הבעיה היהודית" והאנטישמיות ייעלמו מן העולם עם הקמתה של מדינה יהודית עצמאית.
הציונות לא ראתה בארץ-ישראל עניין דתי או ערך אמוני. היא נקטה גישה "מעשית" יותר לנושא וראתה בארץ אך ורק אמצעי ליצירת חברה יהודית בטוחה ומתקדמת וחברה מכובדת במשפחת העמים.
התלמוד ראה בארץ-ישראל ערך דתי עליון שבנסיבות מסוימות מתיר ליהודים לרכוש מחדש אדמות בארץ-ישראל מגויים, אפילו בשבת. הוא מדגיש את הרעיון של יישוב ארץ-ישראל כמחוייבות דתית וערך עליון בחיים היהודיים. ערכה של ארץ-ישראל עלה אפילו על ערך של ריבונות יהודית בארץ-ישראל. ההתנגדות העזה לציונות מצד מגזרים רבים בחברה היהודית הדתית מקורה בתפיסה הציונית שהחליפה את הערך הדתי של ארץ-ישראל בערך של לאומיות יהודית.
המאבק האידיאולוגי והאמוני על מקומה של ארץ-ישראל בחיים היהודיים ועל ההגדרה האמיתית שלה עוד לא הסתיים. הוא נמצא במידה רבה בליבו של הוויכוח הפוליטי שאנחנו מצויים בו היום.
חבלי הארץ, ביטחון, השפעות דמוגרפיות - כולם דברים חשובים לדיון הפוליטי והמדיני. אבל עמוק, עמוק בפנים, זאת עדיין שאלה של אמונה וערכים. ניתוק הערך הדתי של ארץ-ישראל מהמדיניות ומהתוכניות של הממשלה יוצר בחברה היהודית חוסר תפקוד פנימי. ההשקפות השונות ביחס למדיניות הממשלה – "התנתקות", "נסיגה חד צדדית", "תהליך שלום" וכו' - כולן נשענות על מידת העוצמה והחשיבות שהן מייחסות לערך הזה של ארץ-ישראל במונחים מעשיים. התחמקות מהנושא והתעלמות מנוכחותו - דבר שהפך לנורמה אצלנו כנראה - רק מגדילות את המתיחות ואת הפילוג הפנימי בחברה שלנו.
מה שחסר בוויכוח הלאומי הוא הבנה שארץ-ישראל בחיים היהודיים היא ערך שהינו לפעמים נפרד ממדיניות ממשלות מדינת ישראל. כשתהיה הבנה והערכה של הערך הזה והכרה בקיומו, אני חושב שהמרירות בוויכוח על מדיניות הממשלה תפחת. אולי לא נקבל החלטות חכמות יותר, אבל זה יקל עלינו להגיע להסכמה הרמונית יותר ולרצון לאומי.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
היהדות, על פניה, אולי נראית כמו אוסף של חוקים, מצוות והגבלות. אך בבחינה מדוקדקת ומחוכמת יותר ניווכח שהיהדות היא בעצם סדרה של ערכי וחוקי חיים שמהם נגזר היישום של כל הציוויים והמצוות הללו. התהליך ההלכתי הוא בעצם ניסיון לפשר בין שני ערכים סותרים לכאורה או להכריע איזה ערך מנצח במצב שבו יש התנגשות, לכאורה, בין שני ערכים ביהדות.
למשל, חיי אדם הם ערך עליון שמנצח את הערך הגדול של שבת ושל מצוות אחרות. השבת, לעומת זאת, היא ערך שמקבל עדיפות על פני ערך העבודה היצרנית ועבודה נחוצה אחרת.
בסולם של הערכים היהודיים, ארץ-ישראל מדורגת במקום גבוה מאוד כערך מוחלט. היא ערך דתי ואמוני ולא רק תוצר של להט לאומי או רגש פטריוטי. לכן ארץ-ישראל מופיעה בכל יום בתפילות של היהודים בכל העולם כמו גם התורה, החזרה בתשובה והשבח לבורא. ארץ-ישראל משתנה והופכת ממקום ואתר על פני כדור הארץ לאתגר רוחני ולעניין אמוני עליון. אדם איננו יכול להעריך את היהודים ואת היהדות בלי להבין את העובדה הזאת ואת חשיבותה בהגות ובהיסטוריה היהודית.
הציונות נבנתה על הרעיון הדתי וערך היסוד הזה באמונה היהודית, על אף שבצורתה החילונית היא סילקה מארץ-ישראל את ערכה הדתי והפכה אותה למפעל לאומי. הציונות עודדה עבודת כפיים וחקלאות כביטוי להישגיות ולשיפור אישי ועודדה את התפיסה ש"הבעיה היהודית" והאנטישמיות ייעלמו מן העולם עם הקמתה של מדינה יהודית עצמאית.
הציונות לא ראתה בארץ-ישראל עניין דתי או ערך אמוני. היא נקטה גישה "מעשית" יותר לנושא וראתה בארץ אך ורק אמצעי ליצירת חברה יהודית בטוחה ומתקדמת וחברה מכובדת במשפחת העמים.
התלמוד ראה בארץ-ישראל ערך דתי עליון שבנסיבות מסוימות מתיר ליהודים לרכוש מחדש אדמות בארץ-ישראל מגויים, אפילו בשבת. הוא מדגיש את הרעיון של יישוב ארץ-ישראל כמחוייבות דתית וערך עליון בחיים היהודיים. ערכה של ארץ-ישראל עלה אפילו על ערך של ריבונות יהודית בארץ-ישראל. ההתנגדות העזה לציונות מצד מגזרים רבים בחברה היהודית הדתית מקורה בתפיסה הציונית שהחליפה את הערך הדתי של ארץ-ישראל בערך של לאומיות יהודית.
המאבק האידיאולוגי והאמוני על מקומה של ארץ-ישראל בחיים היהודיים ועל ההגדרה האמיתית שלה עוד לא הסתיים. הוא נמצא במידה רבה בליבו של הוויכוח הפוליטי שאנחנו מצויים בו היום.
חבלי הארץ, ביטחון, השפעות דמוגרפיות - כולם דברים חשובים לדיון הפוליטי והמדיני. אבל עמוק, עמוק בפנים, זאת עדיין שאלה של אמונה וערכים. ניתוק הערך הדתי של ארץ-ישראל מהמדיניות ומהתוכניות של הממשלה יוצר בחברה היהודית חוסר תפקוד פנימי. ההשקפות השונות ביחס למדיניות הממשלה – "התנתקות", "נסיגה חד צדדית", "תהליך שלום" וכו' - כולן נשענות על מידת העוצמה והחשיבות שהן מייחסות לערך הזה של ארץ-ישראל במונחים מעשיים. התחמקות מהנושא והתעלמות מנוכחותו - דבר שהפך לנורמה אצלנו כנראה - רק מגדילות את המתיחות ואת הפילוג הפנימי בחברה שלנו.
מה שחסר בוויכוח הלאומי הוא הבנה שארץ-ישראל בחיים היהודיים היא ערך שהינו לפעמים נפרד ממדיניות ממשלות מדינת ישראל. כשתהיה הבנה והערכה של הערך הזה והכרה בקיומו, אני חושב שהמרירות בוויכוח על מדיניות הממשלה תפחת. אולי לא נקבל החלטות חכמות יותר, אבל זה יקל עלינו להגיע להסכמה הרמונית יותר ולרצון לאומי.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
