Printer Friendly
התחלות
חז"ל לימדונו שכל ההתחלות קשות. אנחנו רואים שההתחלה של הגזע האנושי, כפי שהיא מתוארת בתורה בפרקיה הראשונים מאשרת את האמירה הזאת. חטא, קנאה, רצח, עבודת-אלילים, שוד, שחיתות ועוול - כולם מאפיינים של הדורות הראשונים של האנושות. יש, כמובן, גם אנשים צדיקים והעולם איננו נטול מעשים טובים, מעשים של חמלה ושל נדיבות. אבל התמונה הכללית שמצטיירת בתורה היא תמונה קודרת.
מדוע ההתחלות צריכות להיות קשות כל-כך? רבותינו בכל הדורות הרהרו בשאלה זו והגיעו למסקנה יסודית אחת, אם כי, מטבע הדברים, כל אחד הגיע אליה בדרכו וביטא אותה בסגנונו הייחודי. היהדות רואה את בני האדם כבעלי נטייה להתנהגות רעה מיסודם. התורה עצמה אומרת שיצר לב האדם רע מנעוריו. משום כך התקווה היחידה שיש לציוויליזציה, ולמעשה החובה שמוטלת עליה, אם ברצונה להתקיים ולפרוח, היא לחנך את הילדים מגיל צעיר ולפתח בהם תכונות אופי חיוביות של משמעת, כבוד, שיתוף פעולה, סובלנות והתנהגות לא אלימה. גישה חיובית לחיים היא דבר שצריך להנחיל מוקדם ולעתים תכופות, כדי שהרוע שטבוע בנו תמיד לא ישלוט ויקבע את המדיניות ואת המעשים שלנו.
ההתחלות קשות כי אנחנו נולדים נרקיסיסטים, אנוכיים ומרוכזים בעצמנו. האופק שלנו צר. תינוק בוכה ותובע תשומת לב מיידית ולא משנה כמה אמו עייפה או מותשת. איננו מצפים מתינוק או מפעוט להתחשבות. רק כשהתינוק או הפעוט מתבגרים וממשיכים להתנהג בצורה אנוכית מתחילות באמת הבעיות של החברה ושל האנושות בכלל.
התורה מתבססת על ההנחה שיש לאדם חופש בחירה. היהדות איננה מאמינה בגורל שנקבע מראש ואיננה מטיפה לאמונה בו. ברור שדברים רבים יכולים להשפיע על חופש הבחירה.
ההבנה שבני אדם מתחילים מעמדת נחיתות בכל הנוגע לתכונות האופי שלהם ולהתנהגותם מבהירה לנו שיש צורך בשיפור עצמי. כל הרודנים, הרוצחים, הפושעים והרשעים בהיסטוריה ובעולמנו היום, החלו את דרכם כתינוקות חמודים ומתוקים. אנחנו מוכנים לסבול אנוכיות אצל תינוקות, אבל כשאדם מגיע לבגרות בשנים, התנהגות כזאת נחשבת רעה ומסוכנת לחברה.
הערכים והמצוות של התורה באו לעזור לבני אדם לצמוח ולהתבגר מבחינה רוחנית ופסיכולוגית. איך אדם מיישם את לקחי התורה בחייו ובהתנהגותו - גם זאת שאלה של חופש הבחירה. "הרוע המולד" שיש בנו יכול לעוות את התכונות הטובות לכאורה ולהשתמש בהן למטרות הרסניות ואנוכיות. חז"ל תמיד יעצו לנו לא רק לנתח את השגיאות שלנו ולתקן אותן, אלא לבחון גם את מעשינו "הטובים". כפי שתפילות יום הכיפורים מראות לנו, ההתחלה שלנו לא היתה זכה ויצר-הרע מוסיף לארוב עמוק בתוך האופי שלנו.
חז"ל תהו למה צריך בכלל שיהיה בעולם יצר הרע. התלמוד מספר שבתקופת עזרא תפסו חכמים את יצר הרע ועקרו אחת מעיניו. המטפורה ברורה. יצר הרע נחלש, לכן העבודה הזרה שרווחה כל כך בימי בית ראשון פחתה במידה רבה בתקופת בית שני. התלמוד שואל מדוע הם לא עקרו גם את עינו השנייה, אם כך, ומשיב שכאשר הם ניסו לעשות זאת, התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים והעולם, כפי שהוא מוכר לנו, הפסיק להתקיים ולתפקד. אפשר להשתמש ביצר הרע למטרות טובות. יש להטיל בו משמעת ולרסן אותו, ואסור להרשות לו לשלוט בהתנהגות שלנו ובחיים שלנו, ועם זה, מאחר שהוא טבוע בנו כל כך, התורה מבקשת לתעל אותו למטרותיה, אך לא להשמיד לחלוטין את נוכחותו בקרבנו.
היהדות מלמדת שאם נזהה את ההתחלה שלנו נזהה גם את המגבלות שלנו ואת הסכנות שאורבות לנו. רק אם נזהה אותן ונודה בקיומן נוכל לנקוט את האמצעים הדרושים להתמודדות עם המגרעות והחולשות שלנו. כל ההתחלות קשות. אך התעלמות מההתחלות האלה והתחמקות מהתמודדות נכונה, נבונה ומהירה איתן תקשה את החיים עוד יותר, עלינו וגם על אנשים אחרים.
עונת החגים שהסתיימה זה עתה מזכירה לנו את ההתחלה שלנו ואת ראשית העולם, כפי שאנחנו מכירים אותה, ומזכירה לנו גם שיש לנו אתגר לתקן את העולם ולתקן גם את מידותינו.
הרב דוב בערל וויין
מדוע ההתחלות צריכות להיות קשות כל-כך? רבותינו בכל הדורות הרהרו בשאלה זו והגיעו למסקנה יסודית אחת, אם כי, מטבע הדברים, כל אחד הגיע אליה בדרכו וביטא אותה בסגנונו הייחודי. היהדות רואה את בני האדם כבעלי נטייה להתנהגות רעה מיסודם. התורה עצמה אומרת שיצר לב האדם רע מנעוריו. משום כך התקווה היחידה שיש לציוויליזציה, ולמעשה החובה שמוטלת עליה, אם ברצונה להתקיים ולפרוח, היא לחנך את הילדים מגיל צעיר ולפתח בהם תכונות אופי חיוביות של משמעת, כבוד, שיתוף פעולה, סובלנות והתנהגות לא אלימה. גישה חיובית לחיים היא דבר שצריך להנחיל מוקדם ולעתים תכופות, כדי שהרוע שטבוע בנו תמיד לא ישלוט ויקבע את המדיניות ואת המעשים שלנו.
ההתחלות קשות כי אנחנו נולדים נרקיסיסטים, אנוכיים ומרוכזים בעצמנו. האופק שלנו צר. תינוק בוכה ותובע תשומת לב מיידית ולא משנה כמה אמו עייפה או מותשת. איננו מצפים מתינוק או מפעוט להתחשבות. רק כשהתינוק או הפעוט מתבגרים וממשיכים להתנהג בצורה אנוכית מתחילות באמת הבעיות של החברה ושל האנושות בכלל.
התורה מתבססת על ההנחה שיש לאדם חופש בחירה. היהדות איננה מאמינה בגורל שנקבע מראש ואיננה מטיפה לאמונה בו. ברור שדברים רבים יכולים להשפיע על חופש הבחירה.
ההבנה שבני אדם מתחילים מעמדת נחיתות בכל הנוגע לתכונות האופי שלהם ולהתנהגותם מבהירה לנו שיש צורך בשיפור עצמי. כל הרודנים, הרוצחים, הפושעים והרשעים בהיסטוריה ובעולמנו היום, החלו את דרכם כתינוקות חמודים ומתוקים. אנחנו מוכנים לסבול אנוכיות אצל תינוקות, אבל כשאדם מגיע לבגרות בשנים, התנהגות כזאת נחשבת רעה ומסוכנת לחברה.
הערכים והמצוות של התורה באו לעזור לבני אדם לצמוח ולהתבגר מבחינה רוחנית ופסיכולוגית. איך אדם מיישם את לקחי התורה בחייו ובהתנהגותו - גם זאת שאלה של חופש הבחירה. "הרוע המולד" שיש בנו יכול לעוות את התכונות הטובות לכאורה ולהשתמש בהן למטרות הרסניות ואנוכיות. חז"ל תמיד יעצו לנו לא רק לנתח את השגיאות שלנו ולתקן אותן, אלא לבחון גם את מעשינו "הטובים". כפי שתפילות יום הכיפורים מראות לנו, ההתחלה שלנו לא היתה זכה ויצר-הרע מוסיף לארוב עמוק בתוך האופי שלנו.
חז"ל תהו למה צריך בכלל שיהיה בעולם יצר הרע. התלמוד מספר שבתקופת עזרא תפסו חכמים את יצר הרע ועקרו אחת מעיניו. המטפורה ברורה. יצר הרע נחלש, לכן העבודה הזרה שרווחה כל כך בימי בית ראשון פחתה במידה רבה בתקופת בית שני. התלמוד שואל מדוע הם לא עקרו גם את עינו השנייה, אם כך, ומשיב שכאשר הם ניסו לעשות זאת, התרנגולות הפסיקו להטיל ביצים והעולם, כפי שהוא מוכר לנו, הפסיק להתקיים ולתפקד. אפשר להשתמש ביצר הרע למטרות טובות. יש להטיל בו משמעת ולרסן אותו, ואסור להרשות לו לשלוט בהתנהגות שלנו ובחיים שלנו, ועם זה, מאחר שהוא טבוע בנו כל כך, התורה מבקשת לתעל אותו למטרותיה, אך לא להשמיד לחלוטין את נוכחותו בקרבנו.
היהדות מלמדת שאם נזהה את ההתחלה שלנו נזהה גם את המגבלות שלנו ואת הסכנות שאורבות לנו. רק אם נזהה אותן ונודה בקיומן נוכל לנקוט את האמצעים הדרושים להתמודדות עם המגרעות והחולשות שלנו. כל ההתחלות קשות. אך התעלמות מההתחלות האלה והתחמקות מהתמודדות נכונה, נבונה ומהירה איתן תקשה את החיים עוד יותר, עלינו וגם על אנשים אחרים.
עונת החגים שהסתיימה זה עתה מזכירה לנו את ההתחלה שלנו ואת ראשית העולם, כפי שאנחנו מכירים אותה, ומזכירה לנו גם שיש לנו אתגר לתקן את העולם ולתקן גם את מידותינו.
הרב דוב בערל וויין
