Printer Friendly
הימים הנוראים
תודעת הקדושה -
ראש השנה, יום הכיפורים ועשרת ימי התשובה שביניהם נקראים "ימים נוראים", ימים של מורא וגדולה. באנגלית הם נקראים בשם מרוכך יותר "ימים קדושים מאוד".
"קדוש" היא מילה שנשמעת יפה, אבל איננה מעבירה, לעניות דעתי, את הייחוד, את השלווה ואת המתיחות שמאפיינים את הימים האלה בלוח השנה היהודי. ככלל, נדמה לי שמושג הקדושה איננו קיים בחברה המערבית המודרנית. דבר איננו מקודש, והכול יורד לרמה אחידה ונמוכה שאין בה כללי התנהגות, דיבור או לבוש שחייבים לשמור עליהם לשמור, ולכן יש תועלת מועטת לדבר על קדושה באווירה כזאת ובחברה כזאת.
כדי להגיע לקדושה צריך יכולת להתנתק מדברי החולין ולהתעלות לרמות של מחשבה והתנהגות שנחשבו עד כה לבלתי מושגות. אלקים ציוה על העם היהודי להיות גוי קדוש. הוא ציווה על כל אדם להיות אדם קדוש. הוא תובע מאתנו להפוך את הבלתי רגיל לשגרה שלנו ולזכור תמיד את תפקידנו המיוחד בחיים ובהיסטוריה.
רבנו ישראל ליפקין מסלנט אמר על חודש אלול, חודש ההתבוננות הפנימית והחזרה בתשובה, שיהודי צריך להרגיש כל השנה כאילו הוא בחודש אלול ובחודש אלול על אחת כמה וכמה!
זה נכון גם לגבי קדושה. אנחנו מצווים להיות קדושים כל השנה, ובימים הנוראים על אחת כמה וכמה. על אף שאני רחוק מלהיות מומחה לקדושה, או לכל תחום אחר, יש לי כמה רעיונות בנושא זה שאני מבקש לחלוק אתכם.
קדושה מתחילה במחשבה. עם כל החברה החילונית ואמצעי התקשורת שמקיפים ועוטפים אותנו, קשה מאוד לשמור על תודעה של קדושה. המוח שלנו זקוק למקלחת מתמדת שתשטוף את הזוהמה הפולשת לחיינו דרך קבע. לימוד תורה מדי יום ביומו יכול בהחלט לספק לנו מקלחת מטהרת כזאת. מוח שמסוגל להכיל קדושה בסופו של דבר יוביל בהכרח גם להתנהגות ולמעשים של קדושה.
בעולם היהודי הדתי נעשו מאמצים רבים להתריע מפני הסכנות שאורבות בטלוויזיה ובאינטרנט. על אף שהטכנולוגיה עצמה ניטרלית, כמובן, ודברים רבים בעלי ערך מופיעים בשני אמצעי התקשורת האלה, אין להתכחש לכך שיש להם גם פוטנציאל גדול לנזק. קשה לשמור על תודעה קדושה כשהיא מתמלאת בזיכרונות של תמונות שרחוקות מאוד מקדושה.
חז"ל לימדו אותנו שהתנהגות קדושה היא לא רק תוצר של שמירה על הכללים, כביכול. גם כשאדם עושה מעשים שאין בהם שום איסור עליו, לעשות אותם בקדושה. הציווי הזה נובע מההבנה שהחיים עצמם מיוחדים, ומשום כך אין לראות בשום פרט בהם דבר רגיל או שגרתי. כשאנחנו מתייחסים לרגיל ולשגרתי כדבר מובן מאליו, אנחנו מונעים את עצמנו מלחוש קדושה ותכלית אלקית.
הקדושה משתקפת, מטבע הדברים, בהתנהגותו, אך גם באישיות של האדם. התורה מצווה עלינו להיות שמחים ולא נכאי-רוח, לקבל דברים ולא לנטור טינה, לקוות לטוב ולא לשקוע במרה שחורה.
התלמוד אומר שהשכינה איננה שורה על אנשים שכל חייהם הם עצובים, רואים שחורות וחשים מרומים ומתוסכלים. אישיות שמחה עוזרת לאדם להגיע לקדושה בדיבור, לדיבור נקי מדיבה, מכעס ומשפה גסה.
בעולם שבו מושג חופש הדיבור איבד כל פרופורציות, התורה תובעת מאתנו לשלוט בלשוננו ובמילים שיוצאות מפינו. קדושת התודעה מובילה לקדושת הלשון, וזו, בתורה, מובילה את האדם לקדושה בהתנהגותו ובכל ההיבטים האחרים בחייו.
יחסים שבין אדם לחברו יכולים להצליח בטווח הרחוק רק כאשר יש תחושה של ייחודיות וקדושה בקשר ביניהם. קדושה במובן הזה היא מה שמוליד הערכה כלפי הזולת ורגישות לצרכיו ואפילו לחולשותיו.
לא קל ללמוד להרגיש את הקדושה הזאת, ואפילו כשמצליחים עלולים לאבד אותה בקלות. הימים הנוראים אמורים לסייע לנו להגיע לקדושה הזאת ולשמר אותה בחיינו ובבתינו.
כתיבה וחתימה טובה,
הרב דוב בערל וויין
"קדוש" היא מילה שנשמעת יפה, אבל איננה מעבירה, לעניות דעתי, את הייחוד, את השלווה ואת המתיחות שמאפיינים את הימים האלה בלוח השנה היהודי. ככלל, נדמה לי שמושג הקדושה איננו קיים בחברה המערבית המודרנית. דבר איננו מקודש, והכול יורד לרמה אחידה ונמוכה שאין בה כללי התנהגות, דיבור או לבוש שחייבים לשמור עליהם לשמור, ולכן יש תועלת מועטת לדבר על קדושה באווירה כזאת ובחברה כזאת.
כדי להגיע לקדושה צריך יכולת להתנתק מדברי החולין ולהתעלות לרמות של מחשבה והתנהגות שנחשבו עד כה לבלתי מושגות. אלקים ציוה על העם היהודי להיות גוי קדוש. הוא ציווה על כל אדם להיות אדם קדוש. הוא תובע מאתנו להפוך את הבלתי רגיל לשגרה שלנו ולזכור תמיד את תפקידנו המיוחד בחיים ובהיסטוריה.
רבנו ישראל ליפקין מסלנט אמר על חודש אלול, חודש ההתבוננות הפנימית והחזרה בתשובה, שיהודי צריך להרגיש כל השנה כאילו הוא בחודש אלול ובחודש אלול על אחת כמה וכמה!
זה נכון גם לגבי קדושה. אנחנו מצווים להיות קדושים כל השנה, ובימים הנוראים על אחת כמה וכמה. על אף שאני רחוק מלהיות מומחה לקדושה, או לכל תחום אחר, יש לי כמה רעיונות בנושא זה שאני מבקש לחלוק אתכם.
קדושה מתחילה במחשבה. עם כל החברה החילונית ואמצעי התקשורת שמקיפים ועוטפים אותנו, קשה מאוד לשמור על תודעה של קדושה. המוח שלנו זקוק למקלחת מתמדת שתשטוף את הזוהמה הפולשת לחיינו דרך קבע. לימוד תורה מדי יום ביומו יכול בהחלט לספק לנו מקלחת מטהרת כזאת. מוח שמסוגל להכיל קדושה בסופו של דבר יוביל בהכרח גם להתנהגות ולמעשים של קדושה.
בעולם היהודי הדתי נעשו מאמצים רבים להתריע מפני הסכנות שאורבות בטלוויזיה ובאינטרנט. על אף שהטכנולוגיה עצמה ניטרלית, כמובן, ודברים רבים בעלי ערך מופיעים בשני אמצעי התקשורת האלה, אין להתכחש לכך שיש להם גם פוטנציאל גדול לנזק. קשה לשמור על תודעה קדושה כשהיא מתמלאת בזיכרונות של תמונות שרחוקות מאוד מקדושה.
חז"ל לימדו אותנו שהתנהגות קדושה היא לא רק תוצר של שמירה על הכללים, כביכול. גם כשאדם עושה מעשים שאין בהם שום איסור עליו, לעשות אותם בקדושה. הציווי הזה נובע מההבנה שהחיים עצמם מיוחדים, ומשום כך אין לראות בשום פרט בהם דבר רגיל או שגרתי. כשאנחנו מתייחסים לרגיל ולשגרתי כדבר מובן מאליו, אנחנו מונעים את עצמנו מלחוש קדושה ותכלית אלקית.
הקדושה משתקפת, מטבע הדברים, בהתנהגותו, אך גם באישיות של האדם. התורה מצווה עלינו להיות שמחים ולא נכאי-רוח, לקבל דברים ולא לנטור טינה, לקוות לטוב ולא לשקוע במרה שחורה.
התלמוד אומר שהשכינה איננה שורה על אנשים שכל חייהם הם עצובים, רואים שחורות וחשים מרומים ומתוסכלים. אישיות שמחה עוזרת לאדם להגיע לקדושה בדיבור, לדיבור נקי מדיבה, מכעס ומשפה גסה.
בעולם שבו מושג חופש הדיבור איבד כל פרופורציות, התורה תובעת מאתנו לשלוט בלשוננו ובמילים שיוצאות מפינו. קדושת התודעה מובילה לקדושת הלשון, וזו, בתורה, מובילה את האדם לקדושה בהתנהגותו ובכל ההיבטים האחרים בחייו.
יחסים שבין אדם לחברו יכולים להצליח בטווח הרחוק רק כאשר יש תחושה של ייחודיות וקדושה בקשר ביניהם. קדושה במובן הזה היא מה שמוליד הערכה כלפי הזולת ורגישות לצרכיו ואפילו לחולשותיו.
לא קל ללמוד להרגיש את הקדושה הזאת, ואפילו כשמצליחים עלולים לאבד אותה בקלות. הימים הנוראים אמורים לסייע לנו להגיע לקדושה הזאת ולשמר אותה בחיינו ובבתינו.
כתיבה וחתימה טובה,
הרב דוב בערל וויין
