Printer Friendly
להתחייב ולקיים
פשפשתי במגירה בשולחן העבודה שלי ומצאתי תזכורת להתחייבות שנתתי לארגון צדקה לפני שנתיים. מיהרתי לשלוח את הכסף מתוך תחושת צער ועם פתק התנצלות שמסביר מדוע לא עשיתי זאת עד כה.
כולנו מכירים את הבדיחה האירונית שמרבים להשמיע באירועי גיוסי תרומות, על הגנבים שפרצו למשרדי ארגון יהודי גדול וגנבו ממנו חצי מיליון דולר בהתחייבויות לתרומות.
בשנים הרבות שבהן עסקתי בגיוס תרומות למען ארגונים תורניים ומטרות טובות אחרות, מצאתי את עצמי מיומן מאוד בקבלת התחייבויות לתרומה ומיומן פחות בגביית ההתחייבויות האלה.
הרוב המכריע של ההתחייבויות ניתן בתום לב ומתוך כוונה מלאה לתרום בסופו של דבר. אך הנסיבות משתנות, ולא פעם הרצון הטוב שהיה בתחילה איננו בא לידי ביטוי בחתימה על השיק.
משום כך מזהירנו שלמה המלך בספר קהלת שלא למהר ולהתחייב מתוך קלות דעת. התורה מייחסת חשיבות רבה למוצא פיו של האדם ודורשת ממנו לקיים את דבריו - "ככל היוצא מפיו יעשה". בהלכה אין כמעט מקום לפשרה בעניין הזה, בייחוד אם אדם נותן בפומבי התחייבות שהיא עצמה משמשת לפתות אנשים אחרים לתרום.
קשה לדרוש מאנשים לתת כסף לצדקה. בסופו של דבר, הדבר הרי תלוי במצפון, ברצון הטוב וביכולת של התורם לתת מה שהתחייב לתת. לא פעם קרה לי שאנשים התחייבו לתרום ואחר-כך ביקשו לחזור בהם כי "הבורסה יורדת עכשיו" או מפני ש"הבורסה עולה עכשיו, ואני לא רוצה למכור מניות כדי לתת מה שהתחייבתי כשהבורסה עולה."
אין זמן נוח לבקש מאנשים לתת את מה שהתחייבו לתת, אך תמיד צריך לבקש מהם, למען התורמים, לא פחות מאשר למען המטרה שלשמה הם תרמו.
לא כל התחייבות בחיים, בין אם קוימה ובין אם לאו, עוסקת בכסף. יש לנו התחייבויות להתנהגויות, לרגשות, למעשים הגיוניים ונכוחים, וגם אותן צריך לקיים באופן הולם ובמועד הולם.
מוסד הנישואין, שמאויים כל כך בחברה שלנו היום, הוא תחום שבו יש צורך לקיים התחייבויות הדדיות כל הזמן. ההתחייבות לנאמנות, להשקעה ולחריצות של העובד כלפי המעביד שלו וההתחייבות הנגדית של המעביד כלפי עובדיו, הן דוגמאות להתחייבויות מתמידות. היהדות רואה בהן התחייבויות קדושות גם אם מעולם לא עלו על הכתב.
היהדות רואה בסטייה מהנורמות החברתיות ומכללי הדרך-ארץ משהו שדומה לחוב שלא שולם. ההתחייבויות האלה מתחדשות מדי יום ביומו, כל ימי האדם על אדמתו. אחת ההתחייבויות האלה היא נאמנות בין יהודים. "כל ישראל ערבים זה לזה" הוא ביטוי שחז"ל משתמשים בו בתלמוד כדי לתאר את האווירה שצריכה לשרור בעם היהודי. התורה מכירה בזכות לפרטיות ובחופש הבחירה, אך את החופש הזה מגבילה המחויבות לאחריות ולערבות הדדית שהיא התחייבות מתמדת שמוטלת על כל יהודי.
אלה שמדברים נגד העם היהודי ונגד מדינתו היחידה, ולא משנה מדוע, מפרים את ההתחייבות הזאת.
יש גם התחייבויות הדדיות בין הקב"ה לעם ישראל. זה הבסיס לברית בסיני וזה הסיפור של העם היהודי לכל אורך ההיסטוריה שלו. אפשר להסתכן ולומר ש"לשני הצדדים" יש התחייבויות שהם עדיין לא קיימו. הגאולה השלמה וימות המשיח לישראל ולעולם כולו טרם באו גם אחרי אלפי שנים של המתנה קצרת רוח.
העם היהודי, כיחידים וכאומה, עוד לא קיים במלואה את ההתחייבות שנתן בנושא קיום מצוות התורה ושמירת אורחותיה וערכיה. למעשה, העולם היהודי מלא בהתחייבויות שלא קוימו. נדמה שאנטישמיות ורדיפת יהודים הם אחד מאמצעי הגבייה של הקב"ה, כביכול, והקנס שאנחנו משלמים על אי התשלום החוב שלנו כבד מאד. אולי אם נצמצם את מספר ההתחייבויות שטרם קיימנו נוכל לצפות שגם הקב"ה, בזמן ובדרך המתאימים לו, יקיים את ההתחייבות שלו לא רק לקיים את העם היהודי אלא גם להביא לו גאולה שלמה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
כולנו מכירים את הבדיחה האירונית שמרבים להשמיע באירועי גיוסי תרומות, על הגנבים שפרצו למשרדי ארגון יהודי גדול וגנבו ממנו חצי מיליון דולר בהתחייבויות לתרומות.
בשנים הרבות שבהן עסקתי בגיוס תרומות למען ארגונים תורניים ומטרות טובות אחרות, מצאתי את עצמי מיומן מאוד בקבלת התחייבויות לתרומה ומיומן פחות בגביית ההתחייבויות האלה.
הרוב המכריע של ההתחייבויות ניתן בתום לב ומתוך כוונה מלאה לתרום בסופו של דבר. אך הנסיבות משתנות, ולא פעם הרצון הטוב שהיה בתחילה איננו בא לידי ביטוי בחתימה על השיק.
משום כך מזהירנו שלמה המלך בספר קהלת שלא למהר ולהתחייב מתוך קלות דעת. התורה מייחסת חשיבות רבה למוצא פיו של האדם ודורשת ממנו לקיים את דבריו - "ככל היוצא מפיו יעשה". בהלכה אין כמעט מקום לפשרה בעניין הזה, בייחוד אם אדם נותן בפומבי התחייבות שהיא עצמה משמשת לפתות אנשים אחרים לתרום.
קשה לדרוש מאנשים לתת כסף לצדקה. בסופו של דבר, הדבר הרי תלוי במצפון, ברצון הטוב וביכולת של התורם לתת מה שהתחייב לתת. לא פעם קרה לי שאנשים התחייבו לתרום ואחר-כך ביקשו לחזור בהם כי "הבורסה יורדת עכשיו" או מפני ש"הבורסה עולה עכשיו, ואני לא רוצה למכור מניות כדי לתת מה שהתחייבתי כשהבורסה עולה."
אין זמן נוח לבקש מאנשים לתת את מה שהתחייבו לתת, אך תמיד צריך לבקש מהם, למען התורמים, לא פחות מאשר למען המטרה שלשמה הם תרמו.
לא כל התחייבות בחיים, בין אם קוימה ובין אם לאו, עוסקת בכסף. יש לנו התחייבויות להתנהגויות, לרגשות, למעשים הגיוניים ונכוחים, וגם אותן צריך לקיים באופן הולם ובמועד הולם.
מוסד הנישואין, שמאויים כל כך בחברה שלנו היום, הוא תחום שבו יש צורך לקיים התחייבויות הדדיות כל הזמן. ההתחייבות לנאמנות, להשקעה ולחריצות של העובד כלפי המעביד שלו וההתחייבות הנגדית של המעביד כלפי עובדיו, הן דוגמאות להתחייבויות מתמידות. היהדות רואה בהן התחייבויות קדושות גם אם מעולם לא עלו על הכתב.
היהדות רואה בסטייה מהנורמות החברתיות ומכללי הדרך-ארץ משהו שדומה לחוב שלא שולם. ההתחייבויות האלה מתחדשות מדי יום ביומו, כל ימי האדם על אדמתו. אחת ההתחייבויות האלה היא נאמנות בין יהודים. "כל ישראל ערבים זה לזה" הוא ביטוי שחז"ל משתמשים בו בתלמוד כדי לתאר את האווירה שצריכה לשרור בעם היהודי. התורה מכירה בזכות לפרטיות ובחופש הבחירה, אך את החופש הזה מגבילה המחויבות לאחריות ולערבות הדדית שהיא התחייבות מתמדת שמוטלת על כל יהודי.
אלה שמדברים נגד העם היהודי ונגד מדינתו היחידה, ולא משנה מדוע, מפרים את ההתחייבות הזאת.
יש גם התחייבויות הדדיות בין הקב"ה לעם ישראל. זה הבסיס לברית בסיני וזה הסיפור של העם היהודי לכל אורך ההיסטוריה שלו. אפשר להסתכן ולומר ש"לשני הצדדים" יש התחייבויות שהם עדיין לא קיימו. הגאולה השלמה וימות המשיח לישראל ולעולם כולו טרם באו גם אחרי אלפי שנים של המתנה קצרת רוח.
העם היהודי, כיחידים וכאומה, עוד לא קיים במלואה את ההתחייבות שנתן בנושא קיום מצוות התורה ושמירת אורחותיה וערכיה. למעשה, העולם היהודי מלא בהתחייבויות שלא קוימו. נדמה שאנטישמיות ורדיפת יהודים הם אחד מאמצעי הגבייה של הקב"ה, כביכול, והקנס שאנחנו משלמים על אי התשלום החוב שלנו כבד מאד. אולי אם נצמצם את מספר ההתחייבויות שטרם קיימנו נוכל לצפות שגם הקב"ה, בזמן ובדרך המתאימים לו, יקיים את ההתחייבות שלו לא רק לקיים את העם היהודי אלא גם להביא לו גאולה שלמה.
שבת שלום,
הרב דוב בערל וויין
