Printer Friendly
רבע אבטיח
אשתי ואני יצאנו לקניות בשבוע שעבר באחד המרכולים הגדולים בשכונתנו. מאחר שהשבוע אנחנו רק שני אנשים בבית, החלטנו שרבע אבטיח יספיק לצרכים שלנו. בדוכן האבטיחים היו רק אבטיחים שלמים וחצאי אבטיח. מתוך הבנה שבחברה הטובה שלנו הלקוח תמיד צודק, ותפקידם של פקידי ממשלה ומנהלי מרכולים הוא לשרת את הציבור ואת הלקוחות, ניגשתי לי אל דלפק המנהל ושאלתי במתיקות אם יוכל לבקש מאחראי דוכן האבטיחים, שלא היה בעמדתו באותה שעה, לחתוך את חצי האבטיח לשניים כדי שנוכל לקנות רבע אבטיח. הבטחתי לו שהחנות לא תפסיד דבר במעשה נדיב זה, מאחר שמכרה שלנו, שגם היא היתה בחנות באותה שעה היה מוכנה ומזומנה לרכוש את רבע האבטיח הנותר.
האיש בדלפק המנהל נתן בי מבט שישראלים שומרים לאמריקנים תמימים והכריז בקול החלטי ביותר: אנחנו לא מוכרים רבעי אבטיח. קח אבטיח שלם, חצי אבטיח או כלום. הוא היה מזועזע מבורותי הבוטה בכללי מכירת אבטיחים, אך למרות זאת התעקשתי ושאלתי אותו אם לא יוכל לחרוג מכלל שיווק ושירות לקוחות זה, שהוא בדרך כלל סביר ביותר, ולבקש מהירקן לחתוך לי חצי אבטיח. הוא שוב נתן בי מבט מלא בוז ופנה לעיסוקיו.
הלכתי משם בתחושת השפלה ועלבון בגלל עניין מטופש וקטנוני - רבע אבטיח!
היה עוד אדם שישב מאחורי שולחן המנהל בדלפק השירות, ובלי ידיעתי, הוא לקח בשקט את סכין הירקות, ניגש לדוכן האבטיחים, חתך לחצי את חצי האבטיח, ובכך יצר שני רבעים יפים של אבטיח. החברה שלנו, שגם היא רצתה רבע אבטיח, הבחינה בזה, לקחה את רבע האבטיח שלה וברוב טובה גם הביאה לנו את הרבע הנותר.
ישנו לקח תורני גדול שאפשר ללמוד מהתקרית המגוחכת, לכאורה, הזאת. הלקח הוא שלפעמים עדיף למכור רבע אבטיח מלא למכור אבטיח כלל ולאבד את הלקוח. התלמוד מלמד אותנו שאחת הסיבות לכישלון החברה היהודית ולחורבן הבית בתקופה העתיקה היתה ההתעקשות של אנשים שלא להתפשר כלל על מה שהם חשבו שהוא זכותם. הסירוב להתחשב באחרים ולהבין כמה חשוב למארג החברתי שנהיה רגישים לצרכים ולרצונות של הזולת הוא גזר דין מוות לחברה. החברה שלנו היא חברה של חסד שדוגלת בפומבי בזכויות המקופחים והנזקקים ובדאגה לצרכיהם. אך בהתנהגות היומיומית שלנו אנחנו מחוספסים, קצרי רוח וחסרי רגישות. אנחנו נוקטים בגישה של "קח או זנח", שבסופו של דבר, פוגעת בנו לא פחות מאשר באנשים שאליהם היא מכוונת.
הגישה הזאת רווחת בחיים הלאומיים שלנו וגולשת גם לבית, לבית-הספר ואפילו לבית-הכנסת. אנחנו נוקשים כאשר עלינו להיות גמישים, קשים כאשר עלינו להיות עדינים וכמעט מטופשים כאשר עלינו להיות חכמים ולהרחיק ראות.
תאונות דרכים רבות היו יכולות להימנע ועסקים כושלים היו יכולים להצליח אילו רק היינו משנים במידה סבירה את הגישה והיחס שלנו כלפי אנשים אחרים. רבנו ישראל מסלנט, הצדיק הידוע ומייסד תנועת המוסר במאה ה-19, סיכם את העניין בתמציתיות: הדאגה לצרכי הזולת בעולם-הזה היא הדרך שלי לקבל את שכרי בעולם-הבא. זה נכון במסחר, בפוליטיקה ואפילו בדיפלומטיה ובמדיניות ממשלתית. רבע אבטיח עדיף על אפס אבטיח, ולא רק ללקוח המזדמן אלא גם למנהל הכול-יכול של המרכול.
כמובן, מס שפתיים לרעיון הזה במאמרים ובדרשות איננו תחליף לביצוע בשטח - בבית, במרכול, בבית-הספר ובכביש. התעלמות ממגרעות מדומות, התחשבות בצורכי הזולת וברצונותיו ומאמץ אמיתי לעבוד את הקב"ה ולשרת את ברואיו - אלה סימני ההיכר האמיתיים של הקיום היהודי.
לכן אני מקווה שאחרי שתקראו את הטור המבריק הזה, תפיסת האבטיח שלכם תשתנה לעד. אני יודע שאני אטעם את טעם האבטיח הפעפ אחרת מכפי שטעמתי שכמותו עד היום.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
