Printer Friendly
שתיקה
אחד מסימני ההיכר של החיים המודרניים, לפחות אצל אלה מתוכנו שחיים באזורים עירוניים גדולים, הוא הרעש הבלתי פוסק. בניין הדירות הגדול שנבנה מול ביתי, השאגה המתמדת של התנועה, הצלצול הבלתי פוסק של הטלפון, הנייח והנייד, הרדיו עם התכניות הקבועות שלו - כולם יוצרים שאון בלתי פוסק שמקיף אותי. וישנה גם בעיה של שיחה אינסופית, של הצורך שאנשים חשים להביע את עצמם בפניך במונחים טובים או טובים יותר. נדמה שהשקט והשתיקה נכחדו מן העולם, הפכו לציפור הדוֹדוֹ המוכחדת של החיים המודרניים.
חכמי התלמוד דוקא העריכו את השתיקה וראו בה גורם חיוני בחיים. רבן גמליאל אמר, "כל ימי גדלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב מן השתיקה". התלמוד אומר שמילה טובה שווה המטבע ה"סלע", אבל שתיקה שווה שניים. חכמי ישראל העלו את הרעיון שאפשר לכפר על חטא לא רק בתענית, בהימנעות מאכילה ומשתייה, אלא גם בתענית דיבור, בעזרת השתיקה והיכולת שלה להשפיע על האדם לפשפש במעשיו ולבחון את לבו. ביהדות הדיבור נחשב למתנה הטובה ביותר שנתן הא-ל לבני האדם. הדיבור הוא מה שבאמת מפריד אותנו מצורות חיים אחרות בעולם הזה. אך הוא ניתן לנו על מנת שנשתמש בו בחסכנות ומתוך מטרה.
השתיקה היא הקופסה היפה שבתוכה ניתנה לנו מתת הדיבור. לעתים אדם מקבל מתנה בקופסה שערכה לא פחות מזה של המתנה עצמה. במקרה כזה יש להוקיר את הקופסה לא פחות מאשר את המתנה שבתוכה. השתיקה היא קופסה כזאת לדיבור.
בין ההיבטים המענגים הרבים של יום השבת נמצאת גם השתיקה. בייחוד בעולם שבו הרעש מתמיד, השתיקה של השבת היא דבר מרענן וממריץ. חופש מכל הרעשים של הטלפון, הרדיו, הטלוויזיה, הבנייה, ובמקומות ובזמנים מסוימים אפילו מרעש התנועה, הוא ברכה לנפש היגעה שכורעת תחת השאון. בשבת הגעתי לתובנה חדשה של דברי התורה על כך שהקב"ה, כביכול, נמצא לא בקול הרוח החזקה או ברעש האדמה אלא "בקול דממה דקה". כי רק אז, כשהשקט מושל בחיינו, יכול אדם לשמוע את הקול הקט והשקט שיש בתוכו. בעוד שבימי השבוע שולטים הרעשים, הקולות והמהומה, השבת היא דממה, שקט ועצמיות.
אובדן השבת בחלקים גדולים של החברה היהודית הוא שורש המחלות האחרות שפוקדות את העולם היהודי. קשה לאדם לעשות שלום עם יריבים אם איננו מסוגל לעשות שלום עם עצמו. וכל זמן שאין אווירה של שקט ודממה, אין לאדם כמעט סיכוי לעשות שלום עם עצמו. השקט של השבת מוליד בבית הרמוניה גדולה יותר וקשרי משפחה חזקים יותר.
כמובן, אין מטה קסמים בכל הנוגע למטרות האלה, והשבת יכולה ליצור רק את אווירת השלווה שבה המשפחה יכולה לתפקד. עם זה, קרוב לוודאי שבבית שאין בו פרקי זמן קבועים של שקט ישררו מהומה ומתיחות. השבת, שבאה על בסיס שבועי קבוע, יוצרת בבית מקצב של שלווה. אנשים נבונים יידעו לנצל לטובה את ההזדמנות שהשבת נותנת.
חכמי התלמוד גם ממליצים על שתיקה כתגובה ראויה, לפחות בתחילה, לאסון או לקושי. התגובה האנושית הטבעית והמיידית לאירועים עצובים היא להשתולל ולכעוס. ההשקפה היהודית תמיד התנגדה לזה. לא רק מפני שאין בזה שום תועלת, אלא מפני שזה רק יוצר בנפש השכולה צלקות עמוקות יותר.
התורה מספרת לנו שכאשר נודע לאהרון, הכהן הגדול, על אסון מות שני בניו, הוא שתק, "ויידום אהרון". היהדות ראתה בשתיקה הזאת ביטוי לגדולה האמתית של אהרון. איוב קובל על מר גורלו וכועס על חבריו ועל האל עצמו, אך, בסופו של דבר, הוא לא קרוב יותר לנחמה או להבנה, והוא עומד מבויש ונבוך לפני בוראו. אהרון הוא דוגמה ומופת לאיש קדוש ורודף שלום והדמות האהובה ביותר ביהדות. המפתח לגדולתו זו אחרי האסון שפקד אותו היה הדממה.
שתיקה באמת שווה זהב.
שבת שלום,
הרב דוב ברל ויין
