Printer Friendly

לשלם את החשבון

על אף שאני תמיד מצפה בשמחה לקבלת הדואר מילדיי בארצות הברית, תמיד יש מכתב שאני מתלהב ממנו פחות, המכתב שבו הבת שלי מעבירה לי את חשבון כרטיס האשראי החודשי שלי עם ההכרזה המתוקה שנלווית אליו "חייב בתשלום לאלתר". מעולם לא נפלתי קורבן להונאה בכרטיסי אשראי, וכל הוצאה שרשומה בדף הזה היא לגיטימית, ובכל זאת אני נוטר טינה קלה על הצורך לשלם מיד. כשעשיתי את הקניות שמפורטות בדף, היה לי נעים מאוד לשלם בכרטיס האשראי שלי, שהרי, לפחות זמנית, לא יצא מכיסי כסף באותו הרגע. חששי מקבלת חשבון האשראי נרגע כשאני משלם את החשבון, תודה לא-ל.

התלמוד מציין בדייקנות ובתבונה רבה שאדם חש תחושת סיפוק והישגיות עמוקה שגובלת בתענוג כשהוא יכול לשלם את חובותיו.

לכן הרגשות המעורבים של האכזבה עם קבלת החשבון וההקלה הנעימה שבתשלומו מתעוררים בביתי בכל חודש בחודשו. מי אני שאחטט בעניינים שלכם, קוראיי היקרים, אבל אני בטוח שהחוויה הזאת שתיארתי איננה מאפיינת רק אותי. בעולמנו היום דף חשבון האשראי החודשי הוא חלק מאורח החיים המודרני והוא קיים בכל מקום.

 

את הקיום היהודי הלאומי מרגעיו הראשונים אפשר לתאר כקנייה בכרטיס אשראי. חכמי התלמוד כבר שאלו "עד מתי זכות אבות קיימת?" ההערכה שלהם היתה שרובה נוצלה כבר מזמן.

 

התורה מלמדת אותנו שהקב"ה גובה מחשבון הזכות שלנו בזמנו ובדרכו. על חטא עגל הזהב אנחנו משלמים הרבה זמן ובתשלומים ארוכים. חטאים אחרים הצריכו ומצריכים תשלום מיידי, מיד עם קבלת החשבון. הבעיה בקנייה באשראי היא שברגע הקנייה אין שום כאב. למעשה, הקנייה אפילו מהנה, כי היא מעניקה לגוף סיפוקים מיידיים. החטא דומה - הוא נותן סיפוק מיידי, אבל בסופו של דבר, מחירו יקר. לא תמיד אנחנו מזהים את השגיאות שאנחנו עושים בחיינו. אך, בסופו של דבר, הן רודפות אותנו, כי את החשבון יש לשלם במוקדם או במאוחר.

מדיניות לאומית שנקבעת בחיפזון ומתוך משאלת-לב תמיד מופיעה בחשבון החודשי שלנו ותובעת פירעון מיידי. התורה מזהירה אותנו שההתרחקות ממצוותיה ומערכיה וההיענות לדחף ללכת אחרי תפיסות ורעיונות שאינם יהודיים תמיד מסתיימות בתשלום כבד. אפשר היה לצפות שכבר נלמד את הלקח, אך, לדאבון הלב, הדחף לצאת למסע קניות בכרטיס האשראי שיש לנו אצל הא-ל ואצל ההיסטוריה לא פוחת כנראה.

יש פסיכולוגים שמתמחים בטיפול באנשים שמפריזים בשימוש בכרטיסי אשראי ומתמכרים לקניות. יש כאלה שטוענים שהם מומחים לניהול חובות. העם היהודי זקוק בימים אלה בדחיפות למומחיות כזאת ולטיפול מהסוג הזה. במאות השנים האחרונות חשבונות האשראי שלנו נוצלו עד תום. איך נשלם על הקומוניזם, על הסוציאליזם, על החילוניות, על האלטרואיזם שמופנה לכיוונים לא נכונים, על פלורליזם, על אורח חיים אלטרנטיבי ועוד? זאת הבעיה העיקרית שאנחנו מתמודדים איתה היום.

 

כל הקשיים שאנחנו נתקלים בהם היום הם חלק מהתשלום על הדברים האלה. החובות של הדורות הקודמים עברו לדורות הבאים. הנביא ירמיהו אומר "אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה". את כל החשבונות יש לפרוע כך או אחרת.

 

לא פעם חשתי שאפילו האנטישמיות, עם כל הבוטות והכאב שיש בה, היא עוד דרך שבה הא-ל גובה, כביכול, את החוב. אין עוד ארוחות חינם בעולם הזה, וזה נכון גם לבי ההתנהגות המוסרית והדתית שלנו. אם העובדה הזאת תזכה להכרה גדולה יותר במערכת החינוך שלנו ובהתנהגותנו החברתית והפוליטית, נוכל לצמצם מאוד את התשלומים ונקטין את החוב למימדים נסבלים. בינתיים ברור לכל שחשבון כרטיס האשראי, האישי וגם הלאומי, יוסיף להגיע לתיבת הדואר שלנו מדי חודש בחודשו.

שבת שלום,

הרב דוב בכל ויין